Baba Metsi'a
Daf 19a
אֵי זֶהוּ תַרְבִּית. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה בְרִיבִּית לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. 19a כְּתִיב אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ. אֵין לִי אֶלָּא נֶשֶׁךְ בַּכֶּסֶף וְרִיבִּית בָּאוֹכֶל. נֶשֶׁךְ בָּאוֹכֶל וְרִיבִּית בַּכֶּסֶף מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית. הִקִּישׁ נֶשֶׁךְ לְתַרְבִּית וְתַרְבִּית לְנֶשֶׁךְ. מַה נֶשֶׁךְ כֶּסֶף אַף תַּרְבִּית כֶּסֶף. מַה תַרְבִּית אוֹכֶל אַף נֶשֶׁךְ אוֹכֶל.
Traduction
On explique ce qu’est l’intérêt défendu par mesure rabbinique, dans l’enseignement suivant (112)Tossefta, 5.: Si un israélite prête à son prochain contre intérêt, il n’aura le droit de réclamer si le capital, ni le surcroît, selon R. Meir; mais, selon les autres sages, il a droit au capital, non à l’intérêt. Comme il est écrit (Lv 25, 37): tu ne lui remettras pas ton argent à usure, on sait qu’il n’est pas permis de prêter l’argent à usure, ni les objets de consommation contre intérêt de surcroît; mais d’où sait-on que le surcroît est aussi défendu pour l’argent, et l’usure pour les objets à manger? C’est qu’il est dit ensuite: tu ne prendras de lui ni usure, ni intérêt; on compare entre elles les deux sortes de surcroît; comme l’usure s’applique à l’argent, on l’applique au manger, et comme à ce dernier on rapporte le surcroît, on le rapporte aussi à l’argent.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן את אכלך. והרי כאן שני לאוין והראשון נאמר בהלואת מעות והשני בהלואת פירות:
אין לי. שיהא עובר על לאו דנשך אלא בהלואת כסף ובלאו דמרבית על הלואת אוכל ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה:
ת''ל אל תקח מאתו נשך ותרבית. הקיש הכתוב לשניהן בפסוק אחד ולומר דעובר בכל אחד על שני לאוין:
מה נשך כסף אף תרבית כסף. כלומר מה לאו דנשך בכסף אף לאו דמרבית דנאמר במקרא הראשון בכסף וכן מה תרבית וכו' דעובר באוכל אף על לאו דנשך:
לָקַח מִמֶּנּוּ חִיטִּים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כָּהֲנָא. הַשַּׁעַר שֶׁהוּא יָפֶה לָעוֹלָם. פָּחוּת מִיכֵּן וַוי לִזְבוּנָא. יוֹתֵר מִכֵּן וַוי לִמְזַבְּנָהּ.
Traduction
Si l’on passe un marché avec un paysan pour avoir du froment au prix du cours de la récolte''. Il s’agit, dit R. Aba b. Cahana, du cours moyen, qui est toujours le meilleur pour tous; au-dessous de la mesure d’un kour, c’est un dommage pour l’acheteur; au-dessus, c’est un dommage pour le vendeur.
Pnei Moshe non traduit
לקח ממנו חטים וכו' וקתני וכן השער. ומדייק הש''ס לישנא דמתני' דלא קתני כפי השער לאשמועינן דכן השער הבינוני ויפה הוא לעולם לשניהם ללוקח ולמוכר:
פחות מכאן. מכור חטין בדינר זהב ווי לזבונא ללוקח שהוא ביוקר:
יותר מכאן ווי להמוכר. ומילתא אגב אורחיה קמ''ל התנא דזהו השער בינוני ויפה לכל העולם כשהכור חטין נמכרין בדינר זהב:
אָמַר לוֹ. תֶּן לִי חִיטַּיי שֶׁאֲנִי מוֹכְרָן. בְּמַה קָנָה. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב סְבַר מֵימַר. חַייָב לְהַעֲמִיד (לַחֲבֵירוֹ) [לוֹ מִן הַדִּין. רִבִּי אַבָּהוּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָנוּ לוֹ מָעוֹתָיו דְּבַר תּוֹרָה.]
Traduction
– A la réclamation de l’acquéreur (lors du renchérissement de la denrée), le paysan ne peut pas déclarer vouloir garder le froment en le comptant au prix surélevé, et se charger de fournir par contre à l’acheteur le vin qu’il désire avoir; c’est défendu, parce que le paysan ne possède pas en ce moment le vin promis; si donc il l’avait, ce serait permis; mais avec quoi l’aurait-il acquis, (n’ayant rien reçu jusque-là de l’acheteur)? La raison est, dit R. Nahman b. Jacob, que l’acquéreur d’un objet de son prochain pour sa créance sur lui est tenu de lui remettre l’objet acquis (il y a donc une mise en possession fictive).
Pnei Moshe non traduit
אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן וכו'. וקתני ויין אין לו דמשמע הא אי הוי ליה יין מותר ובמה קנה זה הלא אינו מקבל ממנו עכשיו כלום:
רב נחמן בר יעקב סבר מימר. דהיינו טעמא דחייב להעמיד לחבירו כלומר הקונה דבר מחבירו בעד דמי חוב שיש לו עליו חיייב להעמיד לו המקח ואם חוזר בו מקבל מי שפרע דהוי כנותן לו מעות לענין מי שפרע וכיון דכן הוא הרי כמו ברשותיה דלוקח הוא ואם היה לו יין מותר דאפי' נתייקר ברשותיה הוא דאייקור:
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ. חַד בַּר נַשׁ אַשְׁאַל לְחַבְרֵיהּ דֵּינָרִין אַשְׁרוּנֵיהּ גַּו בֵּיתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי אֲגַר בֵּיתִי. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי דֵּינָרַיי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי בָּא בַּר מִינָא. אֲמַר לֵיהּ. וְקַיֵּם לֵיהּ מַה דַהֲוָה חֲמֵי לְמִישְׁרֵי.
Traduction
– ''Le créancier ne doit pas demeurer chez le débiteur'' (même sans condition préalable). Ainsi, quelqu’un prêta de l’argent à son prochain; après quoi, le débiteur lui permit de demeurer dans sa maison, mais au bout d’un certain temps il lui réclama le loyer: ''Rends-moi alors mon argent'', dit le créancier (croyant en échange du prêt, ne pas payer le loyer). La cause fut portée devant R. Aba b. Mina, qui dit: Le créancier s’imagine-t-il pouvoir permettre ce qui lui semble loisible? (Une telle location gratuite est défendue).
Pnei Moshe non traduit
המלוה את חבירו לא ידור בחצירו וכו'. ומפרש האי ש''ס דאפילו לא התנה עמו בתחלה ע''מ לדור בחצירו אסור כדמוכח מהאי עובדא:
אשרוניה גו ביתיה. הניח הלוה אח''כ להמלוה לשכון ולדור בתוך ביתו ולבסוף תבע ממנו שכר הדירה וא''ל זה א''כ הב לי דינריי שאתה חייב לי ואני הייתי סבר שאינך תובע ממנו שכר דירת ביתך כל זמן שמעותיי בידך:
אמר ליה וקים ליה מה דהוה חמי מישרי. בתמיה וכי לזה המלוה הוה קים ליה מה שהי' נראה בעיניו שמותר לעשות כן ומהיכן למד זה שעלתה על דעתו לדור בחצירו בחנם בשכר המתנת מעותיו דאפי' שלא התנה בתחלה עמו אסור הוא:
Baba Metsi'a
Daf 19b
משנה: מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר. כֵּיצַד הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת הֶחָצֵיר וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁיו אָתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הוּא לָךְ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה וְאִם שֶׁלְּחֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ בְּסֶלַע לַחֹדֶשׁ מוּתָּר. מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁיו אָתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הִיא לָךְ בְּאֶלֶף זוּז וְאִם לַגּוֹרֶן בִּשְׁנֵים עָשָׂר מְנָה אָסוּר. מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים וְאָמַר לוֹ אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטוֹל אֶת שֶׁלָּךְ אָסוּר. הִלְוָוהוּ עַל שָׂדֵהוּ וְאָמַר לוֹ אִם אֵי אַתָּה נוֹתֵן לִי מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. וְכָךְ הָיָה בָּייֵתוֹס בֶּן זוֹנִין עוֹשֶׂה עַל פִּי חֲכָמִים.
Traduction
Quand on loue quelque chose, on peut augmenter le loyer (si l’on ne paie pas d’avance), mais on ne peut pas augmenter le prix de la vente (en un tel cas). Il est permis de louer une propriété à un individu, en lui disant: ''si tu paies pour l’année d’avance, tu ne donneras pas 10 selaïm; si tu paies au mois, tu donnera un selà par mois'' (ou par an 12 selaïm). Mais il est défendu de vendre un champ à un individu en lui disant: ''si tu paies d’avance, tu ne donneras que mille zouz; mais si tu ne paies qu’après ta récolte, tu donneras 1200 zouz''. Un individu vend son champ à un autre qui lui donne une partie du prix convenu; et le vendeur dit à l’acheteur: ''tu peux apporter le reste quand tu voudras, et alors le champ t’appartiendra (115)De suite, selon Rashi.'' dans ce cas, il fait un acte défendu. Si un individu prête de l’argent à un autre sur son champ, et lui dit: ''si tu ne me payes pas la dette en 3 ans d’ici, le champ m’appartiendra'', alors le champ appartient, en effet, au créancier, si l’autre ne paie pas. Ainsi agit Baithos, fils de Zonin, avec le consentement des docteurs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מרבין על השכר. בשכר המתנת מעות השכירות ואין מרבין על המכר בשכר המתנת מעות המקח וטעמא משום דקי''ל שכירות אינה משתלמת אלא בסוף הלכך כי שקיל מיניה סלע בחדש דהוו להו י''ב סלעים אין שכר המתנת המעות שהרי לא נתחייב לו לשלם השכירות עד סוף החדש והאי דא''ל אם מעכשיו תתן לי הרי הוא שלך בעשר סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחול ליה מדמי השכירות ואוזולי הוא דמוזיל גביה דמוגר ליה פחות משווייה אבל גבי מכר משמשך המקח דינו ליתן המעות וכי א''ל אם מעכשיו תתן לי הרי הוא לך באלף זוז הן הן דמי שוויה וכי מטפי עלייהו לגורן שכר המתנת מעות הוא:
השדה. וה''ה מטלטלין וכל סחורה אם מכר לו יותר משוויה בשכר המתנת מעות אסור והוי אבק רבית מדבריהם ודין אבק רבית לכתחילה אסור לו ליתן להמלוה ואם נתן לו אין מוציאין מידו שאינה יוצאה בדיינים:
מכר לו את השדה ונתן לו וכו'. ואמר לו המוכר ללוקח אימתי שתרצה הבא מותר המעות ולכשתביא תהיה השדה קנויה לך מעכשיו אסור לעשות כן שהרי כשא''ל מעכשיו אם המוכר יאכל פירות בתוך כך ולכשיביא זה המעות נמצאת השדה היתה קנויה לו מיום המכר וזה אכל הפירות בשכר המתנת מעותיו ואם הלוקח יאכל הפירות בתוך כך שמא לא יביא לו מותר המעות וזה יחזיר לו מה שקבל ממנו ונמצא שלא היתה השדה קנויה לו דהא לכי מייתית קנה מעכשיו אמר ליה והא לא אייתי ומעות הראשונות כמלוה בעלמא היו אצל המוכר וזה אכל פירות בשכר המלוה. ואם מניחים הפירות ביד שליש מותר ואם יביא שאר המעות יתנם ללוקח ואם לא יביא יחזירם להמוכר אבל אם לא א''ל מעכשיו אנא כשתביא מותר המעות תקנה המוכר הוא אוכל הפירות עד שיביא המעות ולא הלוקח:
הלוהו על שדהו וכו' הרי הוא שלו. ודוקא בדא''ל מעכשיו היא קנויה לך אם לא אביא לך המעות מכאן ועד ג' שנים ואי לאו הכי הוי אסמכתא ולא קני ואם א''ל מעכשיו דין הפירות הוא שאם לא ישלם לו תוך ג' שנים הרי הן ללוקח ואם ישלם לו מקודם אין לו ללוקח הפירות ולפיכך יהיו הפירות מונחין ביד שליש שאם יחזיר לו מעותיו תוך ג' שנים יהיו הפירות להלוה והוא המוכר ואם לא יחזיר המעות עד אחר ג' שנים יהיו הפירות להמלוה לפי שהיתה השדה קנויה לו משעת הלואה ואותה הלואה דמי השדה היתה ואוזולי הוא דאוזיל גביה:
תַּנֵּי. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן רִבִּית וּמוּתָּרִין. כֵּיצַד. לוֹקֵחַ אָדָם שְׁטָרוֹת חֲבֵירוֹ בְּפָחוּת וּמִלְוָותוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ בְּפָחוּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן רִבִּית וַאֲסוּרִין מִשּׁוּם הַעֲרָמַת רִבִּית. 19b כֵּיצַד. קִיבֵּל הֵימֶינּוּ שָׂדֶה בְּי̇ כּוֹר חִיטִּין. אָמַר לוֹ. תֶּן לִי סֶלַע אֶחָד. אָמַר לוֹ אֵין לִי אֶלָּא כּוֹר אֶחָד חִיטִּין. טוֹל לָךְ. וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ בכ̇ד̇. אֵין זֶה רִבִּית אֲבָל אָסוּר מִשּׁוּם הַעֲרָמַת רִבִּית. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ צְרִיךְ וְהַב אֲגַר כֵּלִים אוֹ אֲגַר הַכַּתָּפִין אֲקולִי וְסַב דֵּינָרָךְ.
Traduction
On a enseigné (113)Ibid. 5 fin.: certains objets semblent taxés d’un intérêt, et sont pourtant permis. Ainsi, on peut acquérir les contrats de dette d’autrui à un prix un peu au-dessous de la somme à recouvrer (la payant d’avance), ou restituer une dette verbale à un taux inférieur (avant l’échéance), sans craindre que ce soit là un surcroît. D’autres objets ne paraissent pas payer d’intérêt, mais sont interdits à cause de l’usure détournée. Ainsi, à une demande de prêt d’un maneh, le créancier répond ne pas avoir d’argent, mais il lui offre 20 saa de froment; lorsque plus tard le créancier se paie en prenant 24, la différence constitue une usure détournée (114)C.-à-d., selon le commentaire (qui reproduit le texte rectifié de la Tossefta), le créancier reprend le blé pour 24 selà, sous prétexte du besoin d'argent, et tire aussi grand profit de la remise du 1er selà, en spéculant sur la hausse du blé.. Quant au créancier locataire, le débiteur lui répondit: ''il n’est pas besoin de tant de paroles (si tu veux être remboursé); paie seulement le salaire pour transporter tes meubles, ou celui des porteurs au panier, et voici ton argent'' (tu peux partir).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ד:
יש דברים שהן רבית. שנראין הן כרבית ומותרין לכתחלה:
שטרות חבירו בפחות. שמקדים לפרוע לו קודם זמן שטרותיו ע''מ שימכרנו לו בפחות מסך השטר וכן במלוה ע''פ שיש לו לחבירו:
ויש דברים שאינן נראין כרבית. ואע''פ כן אסור לעשות כן לכתחלה משום הערמת רבית:
א''ל לית את צריך. סיומא דעובדא דלעיל היא והפסיק האי ברייתא לפי שהן דברי ר' בא בר מנא שהיה תמה על זה שעלה על דעתו שהוא מותר לגמרי לדור בחצרו בחנם והביא הך ברייתא ללמוד ממנה דאפילו בכה''ג אמרו חכמים אסור לעשות כן לכתחלה משום הערמת רבית ומכ''ש בנדון זה שנראה שדר בחצירו של זה בשביל המתנת מעותיו. והשתא מהדר לסיים האי עובדא:
א''ל. השיבו הלוה מאחר שאתה רוצה שאחזיר לך מעותיך אין אתה צריך לדבר הרבה בשביל כך:
והב אגר כלים וכו'. כלומר אין אתה צריך אלא ליתן שכר הכלים לישא המטלטלין שלך או שכר לישא המטלטלין על כתיפן בסלים ולך ותפנה מתוך ביתי והילך מעותיך:
אקולי. בתוך הסל ודוגמתו באתרא דמרי זיינא תלי כולבא רעיא קולתיה תלי ופליגי בה הני אמוראי דלקמיה כל חד לפי טעמי' אם חייב ליתן לו שכר ביתו או דאמרינן דמכיון שלא התנה עמו בתחלה ע''מ שידור בחצירו כ''א אח''כ אשרוניה בתוך ביתו בסתם. והיה זה סבור שלא יתבע ממנו כלום ועכשיו תובע ממנו אם מחייבין אותו לשלם ולנכות שכר דירה על החוב שלו הוי כאלו מוציאין ממנו אבק רבית ודין דאבק רבית הוא שאין מוציאין לא מן המלוה ללוה ולא מן הלוה למלוה:
רִבִּי לָא אָמַר בְּנוֹתֵן לוֹ שְׂכַר רַגְלוֹ. רִבִּי זֵירָא אָמַר. נַעֲשֶׂה כְּמַשְׂכִּיר לוֹ דִּירָה בְיוֹקֶר.
Traduction
Voici la discussion finale à ce sujet: selon R. Ila, la réduction du remboursement servira seulement à payer le salaire du déplacement; selon R. Zeira, celle-ci servira à représenter des frais de location élevée dans cette maison.
Pnei Moshe non traduit
ר' לא אומר. דלא הוי כאלו מוציאין אבק רבית מיד המלוה אלא כנותן לו שכר רגלו כלומר שהרי אם זה צריך לפנות מן הבית לא יבצר שצריך להוציא על שכר כלים לישא המטלטלין שלו או שכר הכתפין וכפי השכר הזה עכ''פ ינכו לו מן חובו דלא הוי אלא כנותן לו שכר רגלו שלא להטריח עצמו לטלטל מבית לבית ולהוציא הוצאות על זה:
ר' זירא אמר. בה טעמא אחרינא וס''ל ג''כ דמנכין לו מחובו נגד שכר דירתו ולא הוי כמוציאין ממנו אבק רבית אלא דנעשה כמו שמשכיר לו הדירה ביוקר לפי שזה היה סבור שלא יתבע ממנו שכר דירה בשביל החוב שיש לו עליו ועכשיו אינו רוצה כ''א שישלם לו כך וכך א''כ הוי כמשכיר לו דירה ביוקר ממה שהיה נראה בעיניו של המלוה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source